לכאורה, אין לנו צורך בביטוחי חבות שונים, וניתן היה להסתפק בביטוח אחד אשר יכסה את חבותו של המבוטח כלפי אחרים. בפועל, אמנם קיים ביטוח אחריות "כללי", אך ביטוח זה כפוף לחריגים רבים, אשר בגין חלק מהם מקובל לערוך פוליסות ביטוח ייעודיות.
כך, לדוגמא, בביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" (הביטוח נקרא כך היות וחברת הביטוח, היא צד א`, מתחייבת לשפות את המבוטח, הוא צד ב` בגין סכומים
שיהיה חייב לשלם לניזוק, הוא צד ג`) נכללים חריגים :
- שימוש בכלי רכב.
- חבות כלפי עובד בגין נזק גופני שנגרם לו.
- חבות עקב מוצר פגום.
- חבות מקצועית.
בנוסף, הכיסוי תחת פוליסה לביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" מחייב כי ארע
נזק ממשי לגוף או לרכוש. יש והנזק כלל אינו כרוך בנזק ממשי לגוף או לרכוש, דוגמת טעות מקצועית של רואה חשבון.
את ביטוחי האחריות אנו מחלקים לשתי קבוצות – בקבוצה האחת מכוסים מקרים שקרו בתקופת הביטוח, ובקבוצה השניה מכוסים מקרים בהם עילת התביעה נודעה למבוטח בתקופת הביטוח.
כך, לדוגמא, אפשר ובמקום כלשהו בעולם נפגע אדם ממוצר שיוצר על ידי חברה ישראלית.
יש והחברה הישראלית תלמד על אותו אירוע רק בעוד מספר שנים. הפוליסה הרלוונטית לגבי אותה פגיעה תהיה הפוליסה שתהיה בתוקף במועד הידיעה.
